<h1>צידה לדרך מ"ב כ"ג פ"א</h1>
<h2>דף לה:</h2>
לפי שבחר בנו הבוחר בעמו ישראל לקדשנו ולטהרנו ולהבדיל אותנו מן העמים אסר לנו הקורבה עמהם להתחתן בם כמו שכתוב הטעם כי יסיר את בנך מאחרי. וראו חז"ל ההפסד הקרוב להגיע בהתחברנו עמהם לאכול כמו שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו וסמיך ליה ולקחת מבנותיו לבניך והזנו את בניך אחרי אלהיהם הרי שעבירה גוררת עבירה ועקר ושורש זה החטא נגרר מהאכילה עמהם וגם זה היה סיבה להפיל כמה אלפים ורבבות מישראל כאנשי מדין ובנותיהם שקראו לעם לאכול ולשתות. ובסיבה זו אסרו החכמים פת של כנעניים ובישוליהן ואסרו לשתות במסיבתן אפילו משקין שאין בהם משום יין נסך וגדול מהאחרונים כתב שלא אסרו אלא פת של חיטין ושעורים וכוסמין ושבולת שועל ושיפון אבל של קטנית ושל אורז ודוחן אינו בכלל פת סתם. וגזרת הפת לא פשטה בכל המקומות. ולכן סומכין גדולים שאינן אוסרין אותו לבני מדינתן שאומרין כי אינו מהמקומות שפשט בהם האיסור. ועוד סומכין על מה שכתוב שם מי שמתענה שלשה ימים מותר בפת שלהם משום חיי נפש. וברוב המקומות אשר גלינו אין פלטר ישראל ודומה למי שמתענה ג' ימים ואין הפרש בין בעל הבית לפלטר. ומן הפוסקים גדולים שמו הפרש בין בעל הבית לפלטר ואמרו כי של בעל הבית לעולם אסור אלא במקום סכנה ושל פלטר מותר ואפילו יש שם פלטר ישראל אם פלטר של כנעני ערב לו מותר. ושל בעל הבית אין לה היתר אפילו קנה אותה הפלטר מבעל הבית. ושל פלטר מותר אפילו קנה אותה הבעל הבית כנעני. פת של ישראל אם אפאה כנעני אסור ויש מקילין שמשליכין קיסם בתנור ובני מערב אומרים קיסם זה אינו מעלה ומוריד ועל כזה נאמר הנח לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. פתם הנלוש בביצים שמוכר פלטר מותר כאשר כתבתי למעלה שהביצים טפלים לפת. כתבו הגאונים כותח של כנעני מותר ואין חוששין לפת שלהם שהרי גדולים התירו למי שאין אוכל פת של כנעניים לאכול בקערה אחת עם שאינו נזהר ממנו ואינו חושש לתערובת הפת. שלקות שבשלו הכנעניים אסורים ואפילו בשלם בבית הישראלי אם אין הישראל שופת הקדרה או מקרב הבישול על ידי חיתוי וכיוצא בו. לא אסרו משום בישולי כנעניים אלא דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי וגם הוא חשוב לעלות על שלחן מלכים ללפת בו את הפת ואם חסר אחד מאלו מותר ואין בו משום בישוליהם. אין אסור משום בישוליהם אלא כשמכוין הכנעני לבשלו או לשום בישול אבל אם אינו מכוין לשום בישול (ולא) [אלא] ליבש התנור וכיוצא בו מותר. סלק הכנעני תבשיל שהניח ישראל על האש וגמרו אם לא נתבשל כמאכל בן דרוסאי שהוא שליש הבשול אסור. הרי שבשלו הכנעני כמאכל בן דרוסאי וגמרו ישראל מותר הואיל ונגמר בישולו על ידי ישראל ולהקל אמרו ולא להחמיר. הניח ישראל על גבי גחלים עוממות שלא היה ראוי להתבשל בו וגמר הכנעני בישולו כגון שרבה באש אסור. בשר או דגים קטנים שכבשן כנעני או מלחן עד שראוין לאכילה מותרין אפילו בישלן שהרי המליחה אינה אוסרתן וכשמבשלין דבר שנאכל עמו כמו שהוא חי הוא מבשל וכן מותר אם עושים דברים הראוים לאכילה על ידי עישון אבל דגים גדולים מלוחים אע"פ שיש אנשים שאוכלין אותן חיין בטלה דעתם ואם בשלם הכנעני אסורין. ביצים שבשלם או צלאן הכנעני אסורין. ערב דבר הנאכל כמו שהוא חי עם דבר שאינו נאכל כמו חי ובשלם הכנעני הולכין אחר העיקר בין להקל בין להחמיר. דגים שאפאם כנעני בפת אסור הפת כמו הדגים אפילו למי שאוכל פת של כנענים ששומן הדגים נבלע בפת. כלים שבשלו בהם כנעניים דברים שיש בהם משום בישוליהן אסורין. וחכם הדור כתב שלא החמירו בבישול כנענים לאסור את פליטתו.
